המשתתפים ישחזרו את הוועידה הבינ„ל בנושא הפליטים שהתקיימה באוויאן ב-1938. בכך, הם ילמדו על האירוע ההיסטורי, ויעמיקו את הדיון בארבע השאלות המרכזיות:
באיזו מידה מוטלת עלי אחריות לסייע לזרים?
מהו האיזון הראוי בין דאגה לעצמי לבין המחויבות הבינלאומית לסייע לפליטים?
מהן סיבות לגיטימיות ולא-לגיטימיות לדחיית פליטים?
באיזו מידה דיפלומטיה מהווה אמצעי יעיל או הכרחי לפתרון בעיית הפליטים?
הסבירו בקצרה את אירוע ועידת אוויאן (בעזרת דף המידע המצורף) [5 דקות].
חלקו את הקבוצה לשישה צוותים. חמישה צוותים יקבלו דף עם ראשי הפרקים של טיעוני אחת מהמדינות שהשתתפו בוועידת אוויאן – ארה„ב, בריטניה, פרו, ארגנטינה, והרפובליקה הדומיניקנית. צוות נוסף ייצג את התקשורת ויכלול לפחות שני עיתונאים, שדיווחיהם יסכמו את התנהלות הוועידה ויספקו מידע נוסף על עמדותיהם של ארגונים יהודיים ושל גרמניה הנאצית. על כל צוות ללמוד את הטיעונים ולכתוב נאום קצר אותו יישאו מול שאר המשתתפים [20 דקות].
סכמו בקצרה ביחד עם המשתתפים את הטיעונים שהועלו, על ידי חלוקתם למספר קטגוריות [5 דקות]:
טיעונים כלכליים (אבטלה, עומס על מערכת הרווחה).
טיעונים דמוגרפיים (צפיפות אוכלוסין במדינה, שלא משאירה מקום לפליטים).
טיעונים גזעיים/אתניים (רצון לשמור על המאפיינים האתניים–תרבותיים של המדינה).
טיעונים פוליטיים (חשש מאי שקט פוליטי בעקבות הגעת הפליטים).
שיקולי ביטחון (כגון חשש מכניסת מרגלים).
בקשו מהצוותים לחשוף את „האג‚נדה הנסתרת“ – האינטרסים של המדינה (שמופיעים בדפי המידע שקבלו), ולא נאמרו בנאומים הפומביים. [15 דקות].
הסבירו שוועידת אוויאן לא השיגה כמעט שום תוצאות מעשיות. [5 דקות].