אתם צוות של עיתונאים מ„רדיו פראג“ בוועידת אוויאן. לאחר כ-15 דקות, עליכם להציג את עצמכם בפני המשלחות ולבקש שתסברנה בקצרה מהם הטיעונים המרכזיים שלהן. בינתיים, קראו בעיון את הנתונים להלן, וכן את הטיעונים שהעלו הארגונים היהודיים ואת המסרים מגרמניה הנאצית. הכינו שידור רדיו קצר המסכם את העמדות השונות וחישבו כיצד הן קשורות לנתונים שבחנתם. השתמשו בציטוטים וציינו זאת עבור קהל המאזינים.
שימו לב במיוחד לנקודות הבאות:
Radio host for Radio Prague in the 1930s
Archive of Radio Prague
Radio host Bozena Danesová in the 1930s
Archive of Radio Prague
„מצד אחד יש לחץ עצום להגר, ומצד שני אפשרויות כניסת המהגרים לארצות אחרות מוגבלות מאוד„. [1]
„שיעור גדול של יהודים בגרמניה (ויש לזכור שגם שיעור דומה בפולין ורומניה) תלוי לקיומו בכספי צדקה, שרובה מגיעה מחו„ל. מקורות כספי הצדקה האלה אינם בלתי מוגבלים; יהיה זה אבסורד להניח שכל האוכלוסייה היהודית בגרמניה ואוסטריה יכולה להתקיים בעתיד על מימון הנתרם מארצות זרות… כל עוד גרמניה נמצאת תחת המשטר הנוכחי, התקווה היחידה לכל יהודי גרמניה היא לעזוב… למרבה הצער, לא זכורה בהיסטוריה תקופה בה ממשלות היו פחות מוכנות לקבל זרים כמו היום. אולי בסופו של דבר ממשלות יהיו מוכנות להגמיש [את תנאי ההגירה] לגבי פליטים שמביאים איתם הון משמעותי, אבל פליט חסר אמצעים עדין נתפס כעול וכנטל על ההכנסה הלאומית.“ [2]
„… אם רשויות הרייך רצות לקדם הגירה רחבה של יהודי גרמניה, עליהן להסכים לשחרר את רכושם של המהגרים, ולאפשר הסדרי חילופין עם קהילות אחרות לשם מימוש מטרה זו„. [3]
שלושה בני נוער יהודים-גרמנים לומדים כישורים חקלאיים בחוות הכשרה בדאלם בפאתי ברלין. ארנסט מאייר עומד משמאל. 1936.
Photo Credit: USHMM, courtesy of Ilse Marcus, 1936
ארנסט מאייר – אחיו הצעיר של אילזה מרקוס – נולד בברסלאו ב-1918. במהלך פרעות נובמבר („ליל הבדולח„), כנופיות נאציות שברו את חלון החנות של המשפחה, והסחורה נבזזה. בבוקר למחרת, כוחות סער נאצים נכנסו לדירה ועצרו כמה מהגברים במשפחה. הם שוחררו אחרי שלושה שבועות, לאחר שהבטיחו להגר מגרמניה. המשפחה קיוותה לנסוע לארצות הברית, אך היות ומקומם בתור לקבלת ויזה היה רחוק מאוד, הם החליטו לקנות כרטיס נסיעה באנייה סנט לואיס להוואנה שם יוכלו להמתין עד שיקבלו אישור כניסה לארצות הברית. כשהספינה הגיעה להוואנה ב-27 במאי 1939, הממשלה הקובנית אסרה על הנוסעים לרדת לחוף. אחרי שהספינה הוכרחה לשוב על עקבותיה לאירופה, הם ירדו לחוף בבלגיה ובשנה שלאחר מכן חיו כפליטים בבריסל. לאחר שגרמניה פלשה לבלגיה במאי 1940, הבלגים אסרו את ארנסט ובני משפחה אחרים כ„נתיני אויב„. לאחר תקופה בה השתמשו במסמכים מזויפים ובמקומות מסתור, בתחילת ינואר 1944 שכניהם לשעבר של אילזה ואלפריד הלשינו לשלטונות על כך שהם יהודים ועל מקום המצאם. מספר בני משפחה נשלחו לאושוויץ, שם נרצחו ארנסט מייר, אמו ואחרים. אלזה מרקוס שוחרר על ידי הצבא האדום ב-27 בינואר 1945, לאחר שהייתה שנה באושוויץ. היא עלתה לרכבת להולנד ומשם חזרה לבלגיה כדי להמתין לבני משפחה שאולי ניצלו, אך אף אחד לא שב. היא החליטה להגר לאצות הברית כדי להיות בקרבת אחיו של בעלה שנרצח, שהיה קרוב המשפחה היחיד שניצל. היא מעולם לא נישאה.
„התברר שהדור היהודי הצעיר חייב להיות מוכן לעבוד בעבודות כפיים יצרניות בארצות אליהן מפנים את ההגירה; כמו כן, אלה שנאלצו לעזוב את המקצועות הישנים שלהם במסחר, צריכים לקבל הכשרה מחדש למקצוע שאליו יש יותר ביקוש בארץ אחרת, כדי שתהיה להם הזדמנות [תעסוקה] חדשה. הארגון היהודי המרכזי בגרמניה, Die Reichsvertretung der Juden in Deutschland, צריך לפיכך להקים מרכזים… כדי להכשיר מחדש אנשים בין הגילאים 17-30 ומרכזים… עבור נערים ונערות בין הגילאים 14-18″. [1]
כאשר אתם בוחנים את הנתונים, זכרו שבמשך דורות רבים נמנע מיהודים לעבוד מקצועות שונים, כגון חקלאות. דבר זה גרם ליהודים רבים גם בתקופה המודרנית להתמקד במקצועות אחרים. על מנת לאפשר לפליטים היהודים לעמוד בדרישות המקצועיות של הארצות אליהן הם בקשו להגר, ארגונים יהודים שונים פתחו תכניות להכשרה מקצועית במטרה להכשיר את הפליטים כחקלאים, גננים, אחיות ועוד. במאי 1938 יותר מ-4000 יהודים השלימו לימודיהם במסגרות ההכשרה האלה.
Table of professional distribution of Jews willing to ‘emigrate‘, respectively being expelled by the Nazis that received advise in the 1st quarter of 1938.
Exhibits of the Memorandum of the Reichsvertretung der Deutschen Juden, 1938, Josepf Wulf Mediothek, GHWK (Original Wiener Library)
Table of training centres for Jews.
Exhibits of the Memorandum of the Reichsvertretung der Deutschen Juden, 1938, Josepf Wulf Mediothek, GHWK (Original Wiener Library)
כעת הציגו את עצמכם בפני המשלחות השונות ובקשו מהן לציין בקצרה את עיקר תנאי ההגירה שלהן. רשמו דיווח קצר לשימושכם, ושלבו את המידע הזה עם המידע שלהלן
גרמניה הנאצית ניצלה את כישלון הוועידה כאמצעי להצדקת המדיניות האנטי–יהודית שלה. דוגמא לכך הוא מזכר שכתב אמיל שומבורג – דיפלומט ו„פקיד לענייני יהודים“ („יודנרפרנט„) במשרד החוץ הגרמני.
מקור: אמיל שומבורג: שאלת היהודים כגורם של מדיניות חוץ בשנת 1938, ברלין, 25 בינואר 1939.
אמיל שומבורג: שאלת היהודים כגורם של מדיניות חוץ בשנת 1938, ברלין, 25 בינואר 1939,
PAAA 83-26 19/1, p. 1
אמיל שומבורג: שאלת היהודים כגורם של מדיניות חוץ בשנת 1938, ברלין, 25 בינואר 1939,
PAAA 83-26 19/1, p. 11
אמיל שומבורג: שאלת היהודים כגורם של מדיניות חוץ בשנת 1938, ברלין, 25 בינואר 1939,
PAAA 83-26 19/1, p. 14
