דף הביתפרשת הספינה סנט לואיסשלב 2: עבודה עם מקורות ראשונייםדף עבודה: קבוצה 4

דף עבודה: קבוצה 4

הנחיות

קראו את הקטעים מזכרונותיו של גוסטב שרדר, שהיה רב החובל של הסנט לואיס. כיצד תיאר את האווירה ששררה על הסיפון? כיצד הוא התמודד עם המצב? מה תוכלו לספר על תחושותיו ומחשבותיו?

קטעים מזיכרונותיו של רב החובל גוסטב שרדר

תחושת חרדה שוררת בקרב הנוסעים, אך כולם משוכנעים שהם לא יראו את גרמניה שנית. היו פרידות נרגשות. נראה שרבים מהנוסעים חשו הקלה כאשר עזבו את ביתם. אחרים מתקשים לקבל זאת. אך מזג האוויר הנפלא, אוויר הים הנקי, האוכל המצוין והשירות האדיב על הסיפון יביאו במהרה לאווירה רגועה בשיט הארוך. החוויות הקשות שחוו הנוסעים על היבשה יחלפו במהירות ויראו כחלום.

נציג של הגוינט הבטיח שלמרות כל הקשיים הם יעשו כל מה שניתן למנוע את החזרת האנשים לגרמניה. אסור היה להשתמש בכלל בביטויחזרה לגרמניה“. זו היתה טעות פסיכולוגית!  החששות בקרב הנוסעים גברו. הדבר הוביל למספר ניסיונות התאבדות. עורך דין, דר מקס לוי, חתך את ורידיו והטיל עצמו למים.

אני עצמי הייתי מדוכא. מעולם לא חוויתי מצב רוח עגום שכזה. הנשים היו חרדות במיוחד משום שלא ניתן מידע אודות יעד הספינה. “קפטן, לאן אתה לוקח אותנו?” ובפעם הראשונה בחיי לא יכולתי לתת תשובה לשאלה זו. [חברת הספנות] של קו המבורגאמריקה הטילה עלי לעשות ככל יכולתי כדי לדאוג לרווחת הנוסעים, ועשיתי ככל שיכולתי לעזור לאנשים האומללים האלה למצוא בית, בתמיכת ועד הסיפון.

בינתיים תחושת העדרהבית השתלטה עלי. אני חש כאילוסנט לואיסמגורשת מהעולם כולו וצריכה לברוח מכוכב הלכת הזה, שאינו מסביר פנים. צוות הספינה לא יכול לצפות להכרה מהממשלה עבור הגישה הפרושמית שלהם. אך תחושה זו שגרמה לי להבין לגמרי את מצבם העגום של הנוסעים

עם זאת, הסיוע שקבלתי לא היתה מועיל אם הנוסעים עצמם לא היו כל כך ידידותיים. הפרידה אסירת התודה שלהם לפני שהגיעו לאנטוורפן היתה מרגשת, נגעה עמוקות ללבי ובלתי נשכחת. משום כך חשתי אף עוד יותר צער על [הנוסעים] המסכנים, שהאמינו שמצאו מקלט בצרפת, בהולנד ובבלגיה, אך בסופו של דבר שוב נתפסו על ידי המנוולים. המחשבה שהאנשים האלה, שהיו בתחילה במחנות ריכוז, הפכו בהמשך לנוסעים על סיפונה של הסנט לואיס“, ואז נעקרו שוב רק כדי לסיים את דרכם באומללות שוב במחנה ריכוז, מדכאת מאוד.

ידוע לי רק על מעטים מבין מהגריסנט לואיסשהגיעו ליבשת [אירופה] ועדיין בחיים.

אנשים רבים, בעיקר ארתור מאצובסקי ולאו האס, שאלו אותי כיצד כל העניין היה בכלל אפשרי, ומי היה זה שהוציא את איסור הכניסה להוואנה. עדין לא מצאתי תשובה לכך, ומאז נטשתי את החיפוש אחר תשובה. מטרתי אינה לדון בשאלות הנוגעות לאשמה. יתכן שהאנשים שעלה בגורלם לשחק תפקיד מרכזי [בפרשה] כבר אינם בחיים. הדבר גורם לי לחשוב על המורה הזקן שנהג ללמד את תלמידיו על סובלנות. הוא מעולם לא אמר דבר שלילי על אדם אחר, אפילו לא על יריביו. “לעולם אל תיטרו טינה זה לזה“, הוא אמר, “אדם מחונך כראוי אינו מתנהג כך. מי שמעולל דבר רע לאחר, מעניש את עצמו יותר מכל עונש שהיה יכול לקבל מאדם אחר.”

מסיבה זו, עם כל הכבוד, הנחתי לשאלת ההאשמה. נעים הרבה יותר לדבר על הכרת תודה. הכרת תודה על כל הדברים הטובים שאנו לומדים זה מזה. לכן עלי להודות לאינספור אנשים שעזרו לי להפוך את חיי הנוסעים שלנו בסנט לואיסלנעימים ככל האפשר. אף על פי כן, אין לשכוח את משמעות גורלם הטרגי של נוסעיספינת המהגריםעבור כל בני האדם, כדי שהאכזריות וחוסר האנושיות באשר הם, לא יישנו  יותר לעולם.

תורגם לעברית מזכרונותיו של קפטן שרדר, חסרי מולדת בלב ים, שהופיעו בגרמנית בהוצאת בקרדרוק, ברלין, 1949.

Heimatlos auf hoher See, Gustav Schröder, Berlin: Beckerdruck, 1949

Materials for Download