דו״ח של הקונסול האמריקאי בהוואנה בנוגע לפליטים מאירופה בקובה, 17.3.1939.
באדיבות הארכיון הפדרלי של ארצות הברית.
ב-7 בנובמבר 1938 ממשלת קובה הבהירה את עמדתה בנוגע למצב הפליטים האירופאים כשפרסמה את צו מספר 2507, שבהקדמה שלו נכתב:
„לרפובליקה של קובה עומת הזכות לבחור את המהגרים המתאימים ביותר לפיתוח האוכלוסייה, התעשייה והמסחר שלה, ולסווג כל מהגר כמועיל או לא מועיל לצרכי האומה שלנו„.
ב-23 בפברואר, מנכ„ל ההגירה פרסם את ההודעה הבאה בעיתוני הוואנה, לפיה הוא
„מצדד באופן חד משמעי בסגירת נמלי המדינה לכל הגירה שמתכוונת לבוא לשטחנו ולהתחרות עם כוח העבודה המקומי בכל סוג של עבודה; שבשום נסיבות הוא לא אישר ולא ייאשר כניסה של אדם, משום מדינה, שמתכוון להפוך ליריב של בני ארצנו; ושהוא דואג במיוחד לכך שכל אדם שמגיע למדינה ימלא אחר הדרישות ההגירה הקיימות, [להוציא] ממקרים בהם המועמד הודיע באופן חד משמעי שהגיע אך ורק כדי להמתין לוויזה הנחוצה כדי להיכנס לארה„ב או למדינה אחרת בה יתמקם באופן קבוע, כלומר [שהוא שוהה בקובה אך ורק] במעמד של „תייר„…
האגודה להגנה על זכויות האזרח פרסמה ב„דיאריו דה לה מרינה“ ב-25.1.1939 מאמר ארוך העוסק בהגירה לקובה. במאמר דנו בהישגי ועידת אוויאן, בדגש על נאומי בריטניה, צרפת, בלגיה, הולנד, קנדה וארה„ב, לפיהן מדינות אלה לא יהיו מוכנות להכניס מספר גדול של פליטים אירופאים, ואז הוסיפו:
„[…] המדינה היא יצור חי, שצרכיו הכלכליים והחברתיים מצריכים תשומת לב מדוקדקת. כניסת מספר גדול של בני אדם, בנוסף לאלה שכנראה כבר צוינו, תביא לתסיסה רבה ובעיות חמורות לא פחות.
לפיכך, צריך להחליף את מדיניות ההגירה הנדיבה והבלתי מוגבלת שבה נקטו כמה מדינות באמריקה שלנו, למדיניות בררנית יותר במדינות שאוכלוסייתן פחות צפופה.“
במאמרי מערכת וברדיו ביקרו קשות את כניסת הפליטים היהודים. ב-3 במאי עיתוני הוואנה דיווחו שמספר רב של חברי קונגרס דרשו מהנשיא לפרסם הצו „האוסר על הגירות חוזרות ונשנות של יהודים השוטפים את המדינה, ולאסור אשרות כניסה לקובה הניתנות למהגרים כאלה, עד שהפרלמנט יאשר את הצעת החוק המטילה עונשים חמורים על מהגרים רמאים שהופכים את חוקי הרפובליקה לבדיחה.“
Source: State CDF 837.55J/1. Published in: The Holocaust: selected documents in eighteen volume, volume 7 (Jewish emigration: the S.S. St. Louis affair and other cases), 1982.
