לאופן הסיקור התקשורתי של משבר הפליטים, כמו גם באשר לאירועים היסטוריים אחרים, יש השפעה עצומה על האופן שבו אנו תופסים את האירועים הללו. כפי שדווח על ידי סוכנות הפליטים של האו“ם על הסיקור העיתונאי של משבר הפליטים והמהגרים באיחוד האירופי, נאמר בדצמבר 2015, „אי אפשר להתעלם מתפקיד התקשורת ההמונית בהשפעה על עמדות פוליטיות וציבוריות כלפי מבקשי מקלט ומהגרים. תקשורת ההמונים יכולה לקבוע סדר יום ולעורר פולמוסים. היא מספקת את המידע שבו משתמשים האזרחים כדי להבין את העולם ואת מקומם בו. מהמחקר עולה כי במדינות רבות, פליטים ומהגרים נטו להיות מוצגים באופן שלילי כ“בעיה“, במקום כתופעה שמיטיבה עם החברות המארחות. עם זאת, לתקשורת יש גם יכולת להשפיע באופן חיובי על היחס הציבורי ועל המדיניות„.
השפעה חיובית זו נראתה בתחילת ספטמבר 2015, כאשר עמודי השער של העיתונים ברחבי העולם הוצפו בתמונות של ילד סורי בן שלוש, איילן כורדי, שנשטף על חוף בטורקיה, בניסיון להגיע ליוון – דבר שהסתיים בטרגדיה.
מחקר שנעשה על ידי אוניברסיטת שפילד הראה כי התמונה של איילן כורדי הופצה ב -20 מיליון מסכים ברחבי העולם תוך 12 שעות בלבד. ה“גרדיאן „דיווח על גל של תרומות לארגוני צדקה בגלל פרסום התמונות.
האם אתה יכול לחשוב על תמונות אחרות של ילדים שהפכו לאיקוניים של אירוע היסטורי מסוים?
מדוע ילדים הופכים לאייקונים של אירועים היסטוריים? מדוע קל יותר ליצור אהדה לילדים?
